Ruth · Chapter 1
Targum Writings
22 verses
1
והוה ביומי נגיד נגידיא והוה כפן תקיף בארעא דישראל עשרתי כפנין תקיפין אתגזרו מן שמיא למהוי בעלמא מן יומא דאתברי עלמא עד דייתי מלכא משיחא לאוכחא בהון דירי ארעא כפן קדמאי ביומי אדם כפן תנין ביומי למך כפן תליתאי ביומי אברהם כפן רביעאי ביומי יצחק כפן חמישאי ביומי יעקב כפן שתיתאי ביומי בועז דמתקרי אבצן צדיקא דמן בית לחם יהודה כפן שביעאי ביומי דוד מלכא דישראל כפן תמינאי ביומי אליהו נביא כפן תשיעאי ביומי אלישע בשומרון כפן עשיראי עתיד למהוי לא כפן למיכל לחמא ולא צהותא למשתי מיא אלהין למשמע פתגם נבואה מן קדם יי וכד הוה כפנא הדין תקיף בארעא דישראל נפק גברא רבא מן בית לחם יהודה ואזל לדור בחקלא דמואב הוא ואתתיה ותרין בנוהי:
bnwhy wthryn waththyh hwa dmwab bkhqla ldwr wazl yhwdh lkhm byth mn rba gbra npq dyshral barea thqyp hdyn kpna hwh wkd yy qdm mn nbwah pthgm lmshme alhyn mya lmshthy tshwtha wla lkhma lmykl kpn la lmhwy ethyd eshyray kpn bshwmrwn alyshe bywmy thshyeay kpn nbya alyhw bywmy thmynay kpn dyshral mlka dwd bywmy shbyeay kpn yhwdh lkhm byth dmn tsdyqa abtsn dmthqry bwez bywmy shthythay kpn yeqb bywmy khmyshay kpn ytskhq bywmy rbyeay kpn abrhm bywmy thlythay kpn lmk bywmy thnyn kpn adm bywmy qdmay kpn area dyry bhwn lawkkha mshykha mlka dyythy ed elma dathbry ywma mn belma lmhwy shmya mn athgzrw thqypyn kpnyn eshrthy dyshral barea thqyp kpn whwh ngydya ngyd bywmy whwh
In the days when the judges judged, there was a famine in the land. A certain man of Bethlehem Judah went to live in the country of Moab with his wife and his two sons.
2
ושום גברא אלימלך ושום אתתיה נעמי ושום תרין בנוהי מחלון וכליון אפרתין רבנין מן בית לחם יהודה ואתו עד חקל מואב והוו תמן רופילין:
rwpylyn thmn whww mwab khql ed wathw yhwdh lkhm byth mn rbnyn aprthyn wklywn mkhlwn bnwhy thryn wshwm nemy aththyh wshwm alymlk gbra wshwm
The name of the man was Elimelech, and the name of his wife Naomi. The names of his two sons were Mahlon and Chilion, Ephrathites of Bethlehem Judah. They came into the country of Moab and lived there.
3
ומית אלימלך בעלה דנעמי ואשתארת היא ארמלא ותרין בנהא יתמין:
ythmyn bnha wthryn armla hya washtharth dnemy belh alymlk wmyth
Elimelech, Naomi’s husband, died; and she was left with her two sons.
4
ועברו על גזירת מימרא דיי ונסיבו להון נשין נוכראין מן בנת מואב שום חדא ערפה ושום תנייתא רות בת עגלון מלכא דמואב ויתיבו תמן כזמן עשר שנין:
shnyn eshr kzmn thmn wythybw dmwab mlka eglwn bth rwth thnyytha wshwm erph khda shwm mwab bnth mn nwkrayn nshyn lhwn wnsybw dyy mymra gzyrth el webrw
They took for themselves wives of the women of Moab. The name of the one was Orpah, and the name of the other was Ruth. They lived there about ten years.
5
ועל דעברו על גזירת מימרא דיי ואתחתנו בעממין נוכראין אתקטעו יומיהון ומיתו אף תרויהון מחלון וכליון בארעא מסאבתא ואשתארת אתתא מתכלא מתרין בנהא וארמלא מבעלה:
mbelh warmla bnha mthryn mthkla aththa washtharth msabtha barea wklywn mkhlwn thrwyhwn ap wmythw ywmyhwn athqTew nwkrayn bemmyn wathkhthnw dyy mymra gzyrth el debrw wel
Mahlon and Chilion both died, and the woman was bereaved of her two children and of her husband.
6
וקמת היא וכלתהא ותבת מחקל מואב ארום אתבשרת בחקל מואב על פום מלאכא ארום דכר יי ית עמיה בית ישראל למתן להון לחמא בגין זכותיה דאבצן נגידא ובצלותיה דצלי קדם יי הוא בועז חסידא:
khsyda bwez hwa yy qdm dtsly wbtslwthyh ngyda dabtsn zkwthyh bgyn lkhma lhwn lmthn yshral byth emyh yth yy dkr arwm mlaka pwm el mwab bkhql athbshrth arwm mwab mkhql wthbth wklthha hya wqmth
Then she arose with her daughters-in-law, that she might return from the country of Moab; for she had heard in the country of Moab how Yahweh had visited his people in giving them bread.
7
ונפקת מן אתרא דהות תמן ותרתין כלתהא עמה ומהלכן באורחא למתב לארע יהודה:
yhwdh lare lmthb bawrkha wmhlkn emh klthha wthrthyn thmn dhwth athra mn wnpqth
She went out of the place where she was, and her two daughters-in-law with her. They went on the way to return to the land of Judah.
8
ואמרת נעמי לתרתין כלתהא איזילנא תבנא אתתא לבית אמה יעביד יי עמכון טיבו כמא דעבדתון עם בעליכון שכיביא דסריבתון למסב גובריא בתר מותיהון ועמי דזנתון וסוברתון יתי:
ythy wswbrthwn dznthwn wemy mwthyhwn bthr gwbrya lmsb dsrybthwn shkybya belykwn em debdthwn kma Tybw emkwn yy yebyd amh lbyth aththa thbna ayzylna klthha lthrthyn nemy wamrth
Naomi said to her two daughters-in-law, “Go, return each of you to her mother’s house. May Yahweh deal kindly with you, as you have dealt with the dead and with me.
9
יתן יי לכון אגר שלים על טיבותא דעבדתון לי ובההוא אגר תשכחון ניחא כל חדא וחדא לבית בעלה ונשיקת להון ונטלא קליהון ובכיאן:
wbkyan qlyhwn wnTla lhwn wnshyqth belh lbyth wkhda khda kl nykha thshkkhwn agr wbhhwa ly debdthwn Tybwtha el shlym agr lkwn yy ythn
May Yahweh grant you that you may find rest, each of you in the house of her husband.” Then she kissed them, and they lifted up their voices, and wept.
10
ואמרנא לה לא נתוב לעמנא ולדחלתנא ארום אלהין עמך נתוב לעמך לאתגיירא:
lathgyyra lemk nthwb emk alhyn arwm wldkhlthna lemna nthwb la lh wamrna
They said to her, “No, but we will return with you to your people.”
11
ואמרת נעמי תבנא ברתי למא תיזלין עמי העוד כען אית לי ולדא במעי ויהון לכון לגוברין:
lgwbryn lkwn wyhwn bmey wlda ly ayth ken hewd emy thyzlyn lma brthy thbna nemy wamrth
Naomi said, “Go back, my daughters. Why do you want to go with me? Do I still have sons in my womb, that they may be your husbands?
12
תובנא ברתי מבתרי אזילנא לעמכון ארי סבית מלמהוי מבעלא לגבר ארום אמרית אלו אנא ריבא אית לי סבר ברם הויתי מבעלא בלליא לגבר וברם הויתי ילדא בנין:
bnyn ylda hwythy wbrm lgbr bllya mbela hwythy brm sbr ly ayth ryba ana alw amryth arwm lgbr mbela mlmhwy sbyth ary lemkwn azylna mbthry brthy thwbna
Go back, my daughters, go your way; for I am too old to have a husband. If I should say, ‘I have hope,’ if I should even have a husband tonight, and should also bear sons,
13
דלמא להון אתון מתינן עד די ירבון כאתתא דנטרא ליבם קליל למסבה לאנתו הבדילהון אתון יתבן עגימן בדיל דלא למהוי מתנסבן לגבר בבעו ברתי לא תמררון נפשי ארום מריר לי יתיר מנכון ארום נפקת בי מחא מן קדם יי:
yy qdm mn mkha by npqth arwm mnkwn ythyr ly mryr arwm npshy thmrrwn la brthy bbew lgbr mthnsbn lmhwy dla bdyl egymn ythbn athwn hbdylhwn lanthw lmsbh qlyl lybm dnTra kaththa yrbwn dy ed mthynn athwn lhwn dlma
would you then wait until they were grown? Would you then refrain from having husbands? No, my daughters, for it grieves me seriously for your sakes, for Yahweh’s hand has gone out against me.”
14
ונטלא קליהון ובכיאן עוד זמנא אוחרנא ונשיקת ערפה לחמתה ורות אתדבקת בה:
bh athdbqth wrwth lkhmthh erph wnshyqth awkhrna zmna ewd wbkyan qlyhwn wnTla
They lifted up their voices and wept again; then Orpah kissed her mother-in-law, but Ruth stayed with her.
15
ואמרת הא תבת יבמתך לות עמה ולות דחלתה תובי בתר יבמתך לעמך ולדחלתיך:
wldkhlthyk lemk ybmthk bthr thwby dkhlthh wlwth emh lwth ybmthk thbth ha wamrth
She said, “Behold, your sister-in-law has gone back to her people and to her god. Follow your sister-in-law.”
16
ואמרת רות לא תקניטי בי למשבקיך למתב מבתריך ארום תאיבא אנא לאתגירא אמרת נעמי אתפקדנא למטר שביא ויומי טבא בדיל דלא להלכא בר מתרין אלפין אמין אמרת רות לכל מן די את אזלא איזיל אמרת נעמי אתפקדנא דלא למבת כחדא עם עממיא אמרת רות בכל אתר די תביתי אבית אמרת נעמי אתפקדנא למנטר שית מאה ותלת עסר פקודיא אמרת רות מה דנטרין עמיך אהא נטרא אנא כאלו הוו עמי מקדמת דנא אמרת נעמי אתפקדנא דלא למפלח פולחנא נוכראה אמרת רות אלהיך הוא אלהי:
alhy hwa alhyk rwth amrth nwkrah pwlkhna lmplkh dla athpqdna nemy amrth dna mqdmth emy hww kalw ana nTra aha emyk dnTryn mh rwth amrth pqwdya esr wthlth mah shyth lmnTr athpqdna nemy amrth abyth thbythy dy athr bkl rwth amrth emmya em kkhda lmbth dla athpqdna nemy amrth ayzyl azla ath dy mn lkl rwth amrth amyn alpyn mthryn br lhlka dla bdyl Tba wywmy shbya lmTr athpqdna nemy amrth lathgyra ana thayba arwm mbthryk lmthb lmshbqyk by thqnyTy la rwth wamrth
Ruth said, “Don’t urge me to leave you, and to return from following you, for where you go, I will go; and where you stay, I will stay. Your people will be my people, and your God my God.
17
אמרת נעמי אית לנא ארבע דיני מותא לחיביא רגימת אבנא ויקידת נורא וקטילת סיפא וצליבת קיסא אמרת רות בכל מה דתמותי אמות אמרת נעמי אית לנא בית קבורתא אמרת רות ותמן אהא קבירא ולא תוסיפי עוד למללא כדנן יעביד יי לי וכדנן יוסיף עלי ארום מותא יהי מפריש ביני ובינך:
wbynk byny mprysh yhy mwtha arwm ely ywsyp wkdnn ly yy yebyd kdnn lmlla ewd thwsypy wla qbyra aha wthmn rwth amrth qbwrtha byth lna ayth nemy amrth amwth dthmwthy mh bkl rwth amrth qysa wtslybth sypa wqTylth nwra wyqydth abna rgymth lkhybya mwtha dyny arbe lna ayth nemy amrth
Where you die, I will die, and there I will be buried. May Yahweh do so to me, and more also, if anything but death parts you and me.”
18
וחזת ארום מאולמא היא למהך עמה ופסקת מלמללא לה:
lh mlmlla wpsqth emh lmhk hya mawlma arwm wkhzth
When Naomi saw that she was determined to go with her, she stopped urging her.
19
ואזלן תרויהון עד דעלן בית לחם והוה כד עלן לבית לחם וארגישו כל יתבי קרתא עליהון ואמרן הדא נעמי:
nemy hda wamrn elyhwn qrtha ythby kl wargyshw lkhm lbyth eln kd whwh lkhm byth deln ed thrwyhwn wazln
So they both went until they came to Bethlehem. When they had come to Bethlehem, all the city was excited about them, and they asked, “Is this Naomi?”
20
ואמרת להון לא תהוין קרן לי נעמי קרו לי מרירת נפשא ארום אמריר שדי לי לחדא:
lkhda ly shdy amryr arwm npsha mryrth ly qrw nemy ly qrn thhwyn la lhwn wamrth
She said to them, “Don’t call me Naomi. Call me Mara, for the Almighty has dealt very bitterly with me.
21
אנא מליא אזלית מבעלי ומבני ורקניא אתיבני יי מנהון למא דין אתון קרן לי נעמי ומן קדם יי אתסהד בי חובתי ושדי אבאיש לי:
ly abaysh wshdy khwbthy by athshd yy qdm wmn nemy ly qrn athwn dyn lma mnhwn yy athybny wrqnya wmbny mbely azlyth mlya ana
I went out full, and Yahweh has brought me home again empty. Why do you call me Naomi, since Yahweh has testified against me, and the Almighty has afflicted me?”
22
ותבת נעמי ורות מואביתא כלתה עמה דתבת מחקל מואב ואינון אתו בית לחם במעלי יומא דפסחא ובההוא יומא שריאו בני ישראל למחצד ית עומרא דארמותא דהוה מן שערין:
sheryn mn dhwh darmwtha ewmra yth lmkhtsd yshral bny shryaw ywma wbhhwa dpskha ywma bmely lkhm byth athw waynwn mwab mkhql dthbth emh klthh mwabytha wrwth nemy wthbth
So Naomi returned, and Ruth the Moabitess, her daughter-in-law, with her, who returned out of the country of Moab. They came to Bethlehem in the beginning of barley harvest.