Exodus · Chapter 5
Targum Onkelos
23 verses
1
ובתר כן עלו משה ואהרן ואמרו לפרעה כדנן אמר יי אלהא דישראל שלח ית עמי ויחגון קדמי במדברא:
bmdbra qdmy wykhgwn emy yth shlkh dyshral alha yy amr kdnn lpreh wamrw wahrn mshh elw kn wbthr
Afterward Moses and Aaron came, and said to Pharaoh, “This is what Yahweh, the God of Israel, says, ‘Let my people go, that they may hold a feast to me in the wilderness.’”
2
ואמר פרעה שמא דיי לא אתגלי לי די אקבל לממרה לשלחא ית ישראל לא אתגלי לי שמא דיי ואף ית ישראל לא אשלח:
ashlkh la yshral yth wap dyy shma ly athgly la yshral yth lshlkha lmmrh aqbl dy ly athgly la dyy shma preh wamr
Pharaoh said, “Who is Yahweh, that I should listen to his voice to let Israel go? I don’t know Yahweh, and moreover I will not let Israel go.”
3
ואמרו אלהא דיהודאי אתגלי עלנא ניזיל כען מהלך תלתא יומין במדברא ונדבח קדם יי אלהנא דלמא יערעננא במותא או בקטול:
bqTwl aw bmwtha yerenna dlma alhna yy qdm wndbkh bmdbra ywmyn thltha mhlk ken nyzyl elna athgly dyhwday alha wamrw
They said, “The God of the Hebrews has met with us. Please let us go three days’ journey into the wilderness, and sacrifice to Yahweh, our God, lest he fall on us with pestilence, or with the sword.”
4
ואמר להון מלכא דמצרים למא משה ואהרן תבטלון ית עמא מעובדהון אזילו לפלחנכון:
lplkhnkwn azylw mewbdhwn ema yth thbTlwn wahrn mshh lma dmtsrym mlka lhwn wamr
The king of Egypt said to them, “Why do you, Moses and Aaron, take the people from their work? Get back to your burdens!”
5
ואמר פרעה הא סגיאין כען עמא דארעא ותבטלון יתהון מפלחנהון:
mplkhnhwn ythhwn wthbTlwn darea ema ken sgyayn ha preh wamr
Pharaoh said, “Behold, the people of the land are now many, and you make them rest from their burdens.”
6
ופקיד פרעה ביומא ההוא ית שלטונין דעמא וית סרכוהי למימר:
lmymr srkwhy wyth dema shlTwnyn yth hhwa bywma preh wpqyd
The same day Pharaoh commanded the taskmasters of the people and their officers, saying,
7
לא תוספון למיתן תבנא לעמא למרמי לבנין כמתמלי ומדקמוהי אנון יהכון ויגבבון להון תבנא:
thbna lhwn wygbbwn yhkwn anwn wmdqmwhy kmthmly lbnyn lmrmy lema thbna lmythn thwspwn la
“You shall no longer give the people straw to make brick, as before. Let them go and gather straw for themselves.
8
וית סכום לבניא די אנון עבדין מתמלי ומדקמוהי תמנון עליהון לא תמנעון מנה ארי בטלנין אנון על כן אנון צוחין למימר ניזיל נדבח קדם אלהנא:
alhna qdm ndbkh nyzyl lmymr tswkhyn anwn kn el anwn bTlnyn ary mnh thmnewn la elyhwn thmnwn wmdqmwhy mthmly ebdyn anwn dy lbnya skwm wyth
You shall require from them the number of the bricks which they made before. You shall not diminish anything of it, for they are idle. Therefore they cry, saying, ‘Let’s go and sacrifice to our God.’
9
תתקף פלחנא על גבריא ויתעסקון בה ולא יתעסקון בפתגמין בטלין:
bTlyn bpthgmyn ythesqwn wla bh wythesqwn gbrya el plkhna ththqp
Let heavier work be laid on the men, that they may labor in it. Don’t let them pay any attention to lying words.”
10
ונפקו שלטוני עמא וסרכוהי ואמרו לעמא למימר כדנן אמר פרעה לית אנא יהב לכון תבנא:
thbna lkwn yhb ana lyth preh amr kdnn lmymr lema wamrw wsrkwhy ema shlTwny wnpqw
The taskmasters of the people went out with their officers, and they spoke to the people, saying, “This is what Pharaoh says: ‘I will not give you straw.
11
אתון אזילו סיבו לכון תבנא מאתר דתשכחון ארי לא יתמנע מפלחנכון מדעם:
mdem mplkhnkwn ythmne la ary dthshkkhwn mathr thbna lkwn sybw azylw athwn
Go yourselves, get straw where you can find it, for nothing of your work shall be diminished.’”
12
ואתבדר עמא בכל ארעא דמצרים לגבבא גילי לתבנא:
lthbna gyly lgbba dmtsrym area bkl ema wathbdr
So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble for straw.
13
ושלטוניא דחקין למימר אשלימו עובדיכון פתגם יום ביומה כמא דהויתון עבדין כד אתיהב לכון תבנא:
thbna lkwn athyhb kd ebdyn dhwythwn kma bywmh ywm pthgm ewbdykwn ashlymw lmymr dkhqyn wshlTwnya
The taskmasters were urgent saying, “Fulfill your work quota daily, as when there was straw!”
14
ולקו סרכי בני ישראל די מניאו עליהון שלטוני פרעה למימר מא דין לא אשלמתון גזרתכון למרמי כמאתמלי ומדקמוהי אף תמלי אף יומא דין:
dyn ywma ap thmly ap wmdqmwhy kmathmly lmrmy gzrthkwn ashlmthwn la dyn ma lmymr preh shlTwny elyhwn mnyaw dy yshral bny srky wlqw
The officers of the children of Israel, whom Pharaoh’s taskmasters had set over them, were beaten, and were asked, “Why haven’t you fulfilled your quota both yesterday and today, in making brick as before?”
15
ואתו סרכי בני ישראל וצוחו לפרעה למימר למא תעבד כדין לעבדיך:
lebdyk kdyn thebd lma lmymr lpreh wtswkhw yshral bny srky wathw
Then the officers of the children of Israel came and cried to Pharaoh, saying, “Why do you deal this way with your servants?
16
תבנא לא מתיהב לעבדיך ולבניא אמרין לנא עבידו והא עבדיך לקן וחטן עליהון עמך:
emk elyhwn wkhTn lqn ebdyk wha ebydw lna amryn wlbnya lebdyk mthyhb la thbna
No straw is given to your servants, and they tell us, ‘Make brick!’ and behold, your servants are beaten; but the fault is in your own people.”
17
ואמר בטלנין אתון בטלנין על כן אתון אמרין נזיל נדבח קדם יי:
yy qdm ndbkh nzyl amryn athwn kn el bTlnyn athwn bTlnyn wamr
But Pharaoh said, “You are idle! You are idle! Therefore you say, ‘Let’s go and sacrifice to Yahweh.’
18
וכען אזילו פלחו ותבנא לא יתיהב לכון וסכום לביניא תתנון:
ththnwn lbynya wskwm lkwn ythyhb la wthbna plkhw azylw wken
Go therefore now, and work; for no straw shall be given to you; yet you shall deliver the same number of bricks!”
19
וחזו סרכי בני ישראל יתהון בביש למימר לא תמנעון מלבניכון פתגם יום ביומה:
bywmh ywm pthgm mlbnykwn thmnewn la lmymr bbysh ythhwn yshral bny srky wkhzw
The officers of the children of Israel saw that they were in trouble when it was said, “You shall not diminish anything from your daily quota of bricks!”
20
וערעו ית משה וית אהרן קימין לקדמותהון במפקהון מקדם פרעה:
preh mqdm bmpqhwn lqdmwthhwn qymyn ahrn wyth mshh yth werew
They met Moses and Aaron, who stood along the way, as they came out from Pharaoh.
21
ואמרו להון יתגלי יי עליכון ויתפרע די אבאשתון ית ריחנא בעיני פרעה ובעיני עבדוהי למתן חרבא בידיהון לקטלותנא:
lqTlwthna bydyhwn khrba lmthn ebdwhy wbeyny preh beyny rykhna yth abashthwn dy wythpre elykwn yy ythgly lhwn wamrw
They said to them, “May Yahweh look at you and judge, because you have made us a stench to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to kill us!”
22
ותב משה קדם יי ואמר יי למא אבאשתא לעמא הדין ולמא דנן שלחתני:
shlkhthny dnn wlma hdyn lema abashtha lma yy wamr yy qdm mshh wthb
Moses returned to Yahweh, and said, “Lord, why have you brought trouble on this people? Why is it that you have sent me?